קבלת האר"י

ראשית דבר, מתוך הספר 'קבלת האר"י', ירושלים תשס"ח.

                                                                                         
שאלה אחת, קצרה ופשוטה, עומדת ביסוד הספר: מה אמר האר"י? הווי אומר, מהי שיטתו של האר"י בקבלה כפי שהוא עצמו כתבה וכפי שהוא עצמו לימדה.
שאלה קצרה היא, אבל כדי לענות עליה עלינו ללכת בדרך ארוכה. כי אמנם קצרה ופשוטה היא השאלה, אבל כלולות בה שלוש שאלות שונות.
·      היכן נמצא את דברי האר"י כפי שהוא עצמו כתבם וכפי שהוא עצמו אמרם?
·      מה הוא מהלך ההאצלה שכתב ולימד האר"י עצמו?
·      מה היא משמעותו של מהלך ההאצלה על פי דברי האר"י עצמו?

שלוש שאלות אלו אחוזות זו בזו וממילא גם תשובותיהן תלויות זו בזו, ועל כן נענה עליהן אף אנו לפי סדרן זו אחר זו.
תחילה, פרקים אכה, נבקש את החיבורים שדברי האר"י עצמו נכתבו בהם. כי רבים הם החיבורים שנקראים בשם 'כתבי האר"י', אך מעטים הם החיבורים שבהם יימצאו הדברים שהאר"י עצמו כתבם ואמרם. אלו הם החיבורים המקוריים שהאר"י עצמו ותלמידיו היושבים לפניו כתבו. כדי למצוא את החיבורים המקוריים עלינו ללכת אחר כל החיבורים הנקראים על שם האר"י ולברר מי מהם יצא מתחת ידיו ובמי מהם נכתבה קבלתו כפי שהוא עצמו דרשה, הכינה וגם חקרה.
מלאכה זו אינה פשוטה. בפרקים אב נראה כי חיבוריהם של האר"י ושל תלמידיו לא יצאו לאור עולם ולא נדפסו תכף לכתיבתם. אמנם כתבו התלמידים את אשר שמעו מרבם, אך ביקשו לגנוז את חיבוריהם ולהסתיר את תורת האר"י מעיני הציבור. לעומתם ביקשו המקובלים לגלות את החיבורים הללו ולפרסם את קבלת האר"י ברבים, ואף הצליחו במאמציהם. ידם של המקובלים גברה והחיבורים הגנוזים נתגלו, אך לעתים הועילה גניזתם של התלמידים וצורתם המקורית של החיבורים אבדה לעולמים. משום כך נפוצו קונטרסים וחיבורים בקבלת האר"י, אך לא תמיד בנוסחם המקורי ובצורתם הראשונית. חיבורים רבים נעתקו חסרים וקטועים, ועל כן השתדלו המקובלים לתקן את הפגמים הללו בהגהה, בסידור ובעריכה.

מעשה הסידור והעריכה היה רצוף וממושך. במשך מאתיים שנה נערכו קונטרסים וחיבורים אלו שוב ושוב ונעתקו באלפי כתבי יד, וכך נוצרו חיבורים רבים מאוד הכלולים בשם 'כתבי האר"י'. באוסף הגדול של חיבורים אלו נמצאים גם החיבורים המקוריים בקבלת האר"י, אך כדי להגיע אליהם עלינו לתאר תחילה את כל העריכות וההעתקות הרבות שנעשו לכלל 'כתבי האר"י' במהלך הזמנים ובמרחק המקומות.

תחילה, פרקים גו, נתאר את החיבורים שכתבו האר"י עצמו ותלמידיו היושבים לפניו. בפרק ג נתאר את כתבי האר"י עצמו, בפרק ד נתאר את כתבי ר' חיים ויטל, בפרק ה נתאר את כתבי
ר' יוסף אבן טבול, ובפרק ו נרשום את חיבוריהם של ר' משה יונה ושל תלמידים נוספים שישבו לפני האר"י. אחר כל אלה נוסיף בפרק ז את חיבוריו של ר' מנחם די לונזאנו, המקובל היחיד שחלק על האר"י ועל תלמידיו, ואת חיבוריו של ר' ישראל סרוק, שלימד את קבלת האר"י אך שמו נפקד מרשימת התלמידים שישבו לפני האר"י בצפת.

התיאור בפרקים אלה אינו שלם, כי אחדים מחיבורים אלה לא נתגלו אלא לאחר שנים רבות ולא נודעו אלא לאחר שנערכו בידי מקובלים אחרים. משום כך זקוקים אנו להשלים את הפרקים הללו בתיאור הארוך והמפורט שבפרקים חכב. בפרקים אלו נתאר את החיבורים שכתבו האר"י ותלמידיו בכל העריכות וההעתקות שנעשו להם במאתיים השנים שבין ש"ל ובין תק"ל.
עריכות והעתקות אלו ייחלקו ויתפלגו לזמניהן ולתקופותיהן על פי כל הידיעות המצויות בידינו. שנת ש"פ קובעת לה גבול, כי בה ובשנים הסמוכות לה נפטרו ר' חיים ויטל, ר' יוסף ן' טבול,
ר' מנחם עזריה מפאנו ור' נתן אוטולינגו. שנת ת' קובעת לה גבול, כי בה נתגלו חיבורים גנוזים של ר' חיים ויטל שזכו לתפוצה גדולה ודחקו חיבורים קודמים לקרן זווית. שנות ת"י
תט"ו קובעות להן גבול, כי בהן נגמרה מלאכתם של ר' מאיר פופרש ושל ר' שמואל ויטל שהעמידו לפני המקובלים עריכות מקיפות ושלמות של כתבי האר"י ותלמידיו.
שנים אלה מציינות שינויים מהותיים במלאכת העריכה וההעתקה. אל ציוני השנים הללו יש להוסיף את תולדות חייהם של העורכים ושל המעתיקים ואת השנים שהם רשמו בטפסים שיצאו מתחת ידיהם. כל ציוני השנים הללו מתווים את סדר הזמנים של מעשה כתיבתם, עריכתם והעתקתם של כתבי האר"י ותלמידיו.

בפרק ח ובפרק יא נתאר את עריכותיהם של ר' יעקב בירב השני, ר' אפרים פנצירי, ר' בנימין הלוי ור' אלישע גוואשטלה ומקובלים רבים נוספים שחיו ופעלו בארץ ישראל ושכנותיה. בפרקים טי ובפרק יב נתאר את עריכותיהם של ר' עזרא מפאנו, ר' מנחם עזריה מפאנו, ר' נתן אוטולינגו ותלמידיהם שחיו ופעלו באיטליה. מקום מיוחד בפרקים אלו תופסות עריכותיו הרבות של הרמ"ע מפאנו, שלא הסתפק בעריכה אחת אלא שב וערך פעמים אחדות חיבורים שהגיעו אליו. בפרקים יגיד נתאר את עריכותיהם של ר' אלכסנדר כ"ץ, ר' ישעיה הורביץ,
ר' יהודה הכהן, ר' אלעזר אלטשול ור' אשר ב"ר יוסף שחיו ופעלו באשכנז ובפולין. אלה, ומקובלים נוספים שייזכרו להלן, הם ראשוני העורכים והמסדרים של כתבי האר"י ותלמידיו שפעלו בדור הראשון לאחר פטירת האר"י
עד שנת ש"פ.
בפרקים טוטז נתאר את עריכותיהם של ר' אברהם הירירה, ר' אהרן ברכיה די מודינה,
ר' נפתלי בכרך ומקובלים נוספים שחיו בארצות הגולה. בפרק יז נתאר את עריכותיהם של מקובלי דמשק, ובהן עריכותיו הראשונות של ר' יעקב צמח. בפרק יח נתאר את החיבורים שר' יעקב צמח מצא, סידר וערך בירושלים, ובפרק יט נתאר את עריכתו המקיפה של ר' מאיר פופרש ואת עריכותיו האחרונות של ר' יעקב צמח. בפרק כ נתאר את החיבורים שר' שמואל ויטל סידר וערך בדמשק, וכן את עריכותיהם של ר' נתן שפירא ור' משה ויטל. בפרק כא נתאר את עריכותיהם של ר' משה זכות ור' בנימין הכהן שפעלו באיטליה, את עריכותיו של ר' אלישע חיים אשכנזי שהביא את כתבי האר"י למרוקו, ואת עריכותיהם של מקובלים נוספים שחיו בארצות המגרב ובפולין. בפרק כב נתאר את עריכותיהם של ר' משה חיים לוצאטו, ר' שלום שרעבי ור' שלמה מולכו ומקובלים נוספים שחתמו את עריכתם של כתבי האר"י.

על פי כל האמור בפרקים חכב סיכמנו בפרק כג את מלאכת הסידור והעריכה של כתבי האר"י ותלמידיו. בפרק זה תיארנו כיצד הגיעו קונטרסים וחלקי חיבורים בדרכים שונות אל גדולי המקובלים, וכיצד הם אספו וערכו אותם בחיבורים מסודרים ומבונים. עוד תיארנו כיצד הוסיפו המקובלים בגיליונות ובין השיטין הערות רבות, ובהן תיקנו את הנוסח, פירשו את הכתוב והורו כיצד יש לסדרו מחדש.
על פי כל האמור בפרקים חכב סיכמנו בפרק כד את מלאכת ההעתקה של כתבי האר"י ותלמידיו. בפרק זה תיארנו כיצד נתגלגלו חיבורים מעורך לעורך ומארץ לארץ וכיצד שינו את שמם ואת צורתם במהלך הזמנים והמקומות. עוד תיארנו כיצד ערכו וסידרו גדולי המקובלים בכל אתר ואתר את החיבורים אשר הגיעו אליהם, וכיצד נעתקו חיבורים אלו בידי תלמידיהם וסופריהם. פעולתם של מקובלים אלה קבעה אלו חיבורים יועתקו ויופצו בארצותיהם ובמקומותיהם. כך נוצרו ספריות שונות של כתבי האר"י, ולא הרי ספרים שעומדים לפני המקובלים בארץ אחת ובתקופה אחת כהרי ספרים שעומדים לפני המקובלים בארץ אחרת ובתקופה אחרת. הכמות הגדולה של כתבי היד שנמצאת לפנינו שומטת את הקרקע מתחת הטענה כי 'לא מצינו אינה ראיה', והיא מוכיחה כי היעדרו של חיבור פלוני בכתיבה פלונית נובע מאי הגעתו לאותה ארץ ומאי העתקתו באותה כתיבה.

בפרקים חכב רשמנו מאות כתבי יד ועשרות דפוסים. אלה הם המקורות החשובים ביותר בקבלת האר"י, ואותם ביררנו מתוך אלפי כתבי יד שהיו לנגד עינינו. כתבי היד והדפוסים שביררנו ורשמנו הנה מייצגים נאמנה את כל כתבי היד שראינו, והם מתארים נכונה את כלל העריכות וההעתקות שנעשו ל'כתבי האר"י'.
בכל אלה נתגלגלו חיבוריהם של האר"י ותלמידיו והוערו מכלי אל כלי, ורק מעקב מדויק אחר גלגולי עריכותיהם יכול להמציא לפנינו את החיבורים המקוריים. רק אחרי שזיהינו את כל כתבי האר"י ותלמידיו והלכנו בעקבות כל העריכות וההעתקות שנעשו להם במשך מאתיים שנה, נוכל לשוב אחורה ולדעת בוודאות אלו הם הראשונים והמקוריים שבהם. לשם כך נשוב אל החיבורים שתוארו בפרקים גו ואל העריכות הקדומות ביותר שלהם שתוארו בפרקים חכב ומכל אלה נברור בפרק כה את החיבורים היסודיים החיבורים המקוריים שיצאו מתחת ידיהם של האר"י עצמו ושל תלמידיו היושבים לפניו.
כאן, בפרק כה, נשיב על הראשונה בשלוש השאלות שהצגנו בפתח דברינו: בחיבורים היסודיים נמצא את דברי האר"י כפי שהוא עצמו כתבם וכפי שהוא עצמו אמרם. על חיבורים אלה ורק על אלה נשתית את עיוננו בקבלת האר"י, ובהם ורק בהם נמצא את הדברים שהאר"י עצמו כתב ואמר. הבחנת החיבורים היסודיים חשובה היא ביותר, וכל הפרקים הקודמים, שבהם תיארנו את כתבי האר"י בעריכותיהם הרבות בכל הארצות ובכל הזמנים, נתכוונו לפרק זה ולאמור בו. כי לא נוכל ללמוד את קבלת האר"י בחיבור שחלו בו ידיים ושונה נוסחו, ולא נוכל לדעת את דברי האר"י עצמו מתוך חיבור שנוספו בו הערות ופירושים של מקובלים מאוחרים. יפים חיבורים אלה להבנת שיטותיהם של המקובלים האחרונים, אך את ידיעת שיטתו של האר"י עצמו נוכל לסמוך רק על החיבורים היסודיים שאנו מונים בפרק זה.
הלכנו בדרך ארוכה וקצרה וענינו על השאלה הראשונה. עתה, כאשר החיבורים היסודיים בידינו, ביקשנו להמשיך ולענות גם על שתי השאלות הנותרות. אף כאן הלכנו בדרך ארוכה וקצרה תחילה ביררנו את הסדר הנכון ללימודה של שיטת האר"י ורק אחר כך עקבנו אחר מהלך ההאצלה המיוחד לקבלת האר"י.

בפרקים כוכז הוכחנו כי תחילה כתב האר"י את הפירושים על ספר הזוהר ואחר הורה את הדרושים על סדר האצילות, וכי את העיקרים המיוחדים לשיטתו בקבלה כבר כתב בפירושים על ספר הזוהר. משום כך צריך תלמודה של קבלת האר"י לעיין תחילה בפירושים, ובמיוחד בגדול ובנכבד שבהם פירוש ספרא דצניעותא, ורק אחר כך לעיין בדרושים, ובמיוחד בגדול ובנכבד שבהם דרוש אדם קדמון. משום כך נעיין תחילה בכתבים שיצאו מתחת ידי האר"י עצמו ורק אחר כך בדרושים שכתבו תלמידיו, וכך נוכל להשתית את הבנת שיטתו המיוחדת של האר"י בקבלה על יסוד הפירושים והמאמרים שכתב הוא בעצמו.
על פי סדר הזמנים חילקנו, בפרק כח, את החיבורים היסודיים לשלוש חטיבות. חלוקה זו מתווה את הסדר הנכון ללימוד קבלת האר"י והיא מסלקת סתירות רבות בין דרושיה. החלוקה לחטיבות מראה כי סתירות רבות בדברי האר"י אינן אלא הבדלים שנובעים מההפרש שבין משנה ראשונה ובין משנה אחרונה וכי משנה אחרונה לא באה לעקור משנה ראשונה אלא להוסיף עליה ולשכלל את פרטיה.
אחר, בפרקים כטלב, בחנו את כל חיבוריהם של תלמידי האר"י ומצאנו כי בסגנונות אחדים נכתבו. יש בהם שיעורים, שבהם כתבו התלמידים את הדרושים אשר שמעו מרבם כפי ששמעו אותם מפיו; יש בהם סיכומים, שבהם אגדו התלמידים דרושים אחדים לסדר האצלה אחד ורצוף; ויש בהם חידושים, שבהם הוסיפו התלמידים דברים חדשים משלהם על פי הדרושים ששמעו וקיבלו מרבם. מאליו יובן כי כדי לדעת את דברי האר"י עצמו כפי שהוא אמרם יש ליטול מכל אלה את השיעורים לבדם. ואכן שיעורים אחדים שכתבו תלמידים שונים נמצאו דומים זה לזה בתוכנם ובסדרם הפנימי, והם מלמדים על כלל השיעורים כי מרב אחד יצאו ואת דבריו שלו מסרו. משום כך צירפנו את השיעורים שכתבו התלמידים אל הכתבים שכתב האר"י בעצמו, ועל כל אלה יחד נוכל לסמוך בוודאות את תלמודה של קבלת האר"י.

אחר כל אלה, בפרקים לגמד, נוכל לגשת אל מהלך ההאצלה שהורה האר"י וללמוד את תוכנו. הלכנו בעקבות האר"י עצמו, וביקשנו תחילה את הבנת עולם האצילות ואחר את הבנת הצמצום והנאצלים שמעל לעולם האצילות.
תחילה, בפרקים לדלה, עיינו בפירושים ובמאמרים שהאר"י כתב בעצמו. כאן מצאנו את מאמרי הזוהר שעליהם סמך האר"י את עיקרי קבלתו, וכאן גילינו את משמעותו של מהלך ההאצלה כפי שהאר"י עצמו כתבה והודיעה. בכתבים אלה ביאר האר"י את עיקריו של עולם האצילות הקלקול, התיקון והוספת המוחין, וגם פירש בהרחבה את תכליתם ואת משמעותם.
אחר, בפרקים לולח, עיינו בדרושים שהורה האר"י לתלמידיו. כאן ביאר האר"י את עיקריו של עולם האצילות בפירוט רב, והוסיף דברים הרבה בעניינם של המוחין, של ניצוצות הקדושה ושל כוונות התפילה. גם בדרושים אלה לימד האר"י על משמעותו של מהלך ההאצלה, אך רק ברמז.
עוד לימד האר"י על תנועת האצילות. בפרק לט נראה כי מהלך התיקון יוצר תנועה שלמה באצילות. תנועה זו נעה ממעלה למטה וממטה למעלה, והיא מוליכה את האצילות אל תיקונה השלם.
אחר, בפרקים ממד, עיינו בדרושי האר"י על הצמצום ועל ההאצלה העליונה, וראינו כיצד בדוגמתו של עולם האצילות הוסיף האר"י ולימד גם את עניינו של הצמצום ואת סדרם של הנאצלים שלמעלה מן האצילות. בדוגמתו של עולם האצילות לימד האר"י על הצמצום, על הנאצל הקדמון ועל עקודים, נקודים וברודים היוצאים ממנו. מעתה יכולים אנו להקיש ממשמעותו של עולם האצילות אל משמעותו של הצמצום העומד בראש ההאצלה העליונה, וכך יכולים אנו להגיע אל ידיעת משמעותו של הצמצום על פי דברי האר"י עצמו.

הבנת קבלת האר"י כולה, שאותה הצגנו בפרקים לגמד, תלויה ביישוב סתירות יסודיות בין דרושיה. כל הלומד את דברי האר"י על הצמצום ועל הקלקול והתיקון מגלה בהם סתירות עמוקות שאי אפשר להסבירן כהבדלים שבין משנה ראשונה ובין משנה אחרונה. בעת אחת ובזמן אחד הורה האר"י בדרכים שונות וסותרות את הקלקול והתיקון, את המוחין הנוספים באצילות ואת הצמצום וההאצלה העליונה, וכדי להבין את שיטתו חייבים אנו לפתור סתירות אלו.
לעזרתנו באה הודעת האר"י עצמו כי שתי בחינות של מוחין יש באצילות בחינת המוחין הפנימיים ובחינת המוחין המקיפים. הלכנו בעקבות הבחנתו של האר"י בין שני סוגי המוחין ומצאנו כי היא תקפה ונכונה למהלך ההאצלה כולו. בחנו את המונחים והמושגים שבהם הרצה האר"י את מהלך ההאצלה כולו וגילינו כי הם מתאימים למונחים ולמושגים שבהם הורה האר"י את שתי הבחינות שבמוחין. על פי כל אלה מוצאים אנו שתי בחינות שלמות במהלך ההאצלה, וכל אחת מהן מלמדת את סדר ההאצלה כולו מראשו לסופו על פי דרכה שלה. מהלך ההאצלה ששנה האר"י כפול הוא, וכל אחת מבחינותיו כוללת את הקלקול והתיקון, את הוספת המוחין, את הנאצלים העליונים ואת צמצום אור אין סוף.

בפרקים לגמד נלמד את מהלך ההאצלה שהורה האר"י בשתי בחינותיו. נרשום את המונחים והמושגים המיוחדים לכל אחת משתי הבחינות, ונתווה את המהלך השלם של ההאצלה על פי כל בחינה ובחינה. נבחין בין רחמים ודינים ובין אורות וכלים; בין בירור ובין זיכוך; בין זיווג
ובין הכאה; בין הולדה ובין התנוצצות; בין מוחין פנימיים ובין מוחין מקיפים; בין נשמה ובין פרצוף.
על פי כל אלה נלמד את מהלך ההאצלה כולו, שלב אחר שלב, בחינה כנגד בחינה. נלמד את מהלך האצילות הפותח ברחמים ודינים ומסיים בהמשכת המוחין הפנימיים, ואת מהלך האצילות הפותח באורות וכלים ומסיים בהוצאת המוחין המקיפים. נלמד את מהלך הצמצום וההאצלה העליונה הפותח ביו"ד אחת ובכוח הדין ומסיים ברחמים ובדינים, ואת מהלך הצמצום וההאצלה העליונה הפותח בקו יושר אחד דק ובמקום עגול ומסיים בספירות בדרך יושר ובספירות בדרך עיגולים.
בפרקים לגמד נפרש גם את תכליתה ואת משמעותה של ההאצלה. הבחינה האחת מבארת את האצלתו של שפע החיות והברכה, והבחינה השנייה מבארת את האצלתו של אור העצמות; הבחינה האחת מבקשת את המשכת השפע, והבחינה השנייה מבקשת את התגלות האור. את שתי תכליותיה של האצילות יסד וביאר האר"י עצמו בפירושים על ספר הזוהר שכתב בתחילה, והן נכונות גם לכל הדרושים אשר עתיד הוא להורות לתלמידיו.
שתי הבחינות יוצרות שתי תנועות שלמות באצילות. תנועת השפע בצדה הפנימי של האצילות, ותנועת האור בצדה המקיף של האצילות. זאת קומתה השלמה של האצילות, ואלו שתי בחינותיה המבקשות את תיקונה השלם.

בכל אשר כתבנו בפרקים לגמד הקפדנו ללמד את מהלך ההאצלה על פי המונחים והמושגים שנמצאים בחיבורים היסודיים שיצאו מתחת ידיהם של האר"י ותלמידיו. בפרקים הבאים,
מה
מז, המשכנו ופירשנו את שתי בחינותיה של קבלת האר"י במלותינו ובמושגינו שלנו. עיינו בשתי בחינותיה של ההאצלה ומצאנו כי בחינת המשכת השפע מפרשת את הספירות ככוחות, וכי בחינת התגלות האור מפרשת את הספירות כלבושים. עוד מצאנו כי בבחינת המשכת השפע מפרשת האצילות את דרכי הפעולה וההשגחה של האלוק, וכי בבחינת התגלות האור מפרשת האצילות את דרכי ההשגה וההופעה של האלוק. שתי משמעויות אלה מבריחות את קבלת האר"י כולה מן הקצה אל הקצה ומגלות את מהותה.

שתי הבחינות שבקבלת האר"י לא נתחדשו בה. בפרקים מחמט נראה כיצד למד האר"י את שתי הבחינות משתי האדרות שבספר הזוהר מהאדרא רבא למד האר"י את מהלכה של בחינת התגלות האור ומהאדרא זוטא הוא למד את מהלכה של בחינת המשכת השפע. עוד נראה כי יסודותיהן של שתי הבחינות כבר נמצאים בדברי ר' משה קורדובירו על הנהגת האצילות ועל מהות ספירותיה. השוואה מדוקדקת בין שיטת האר"י ובין שיטת הרמ"ק מלמדת במה נסמך האחרון על הראשון ובמה חלק עליו ויצא לדרך חדשה.

עיון בשתי הבחינות ימצא כי תבנית אחת להן. בפרק נ נתאר את התבנית המשותפת לשתי הבחינות, ונמצא כי התוספת וההתחדשות הן עיקריה של קבלת האר"י. אין היא מבקשת רק את איחוד הספירות אלא גם את השלמת חסרונותיהן; אין היא מבקשת רק את מעבר השפע והאור אלא גם את הוספת השפע החדש והאור החדש. מהלך תיקונה של האצילות אינו מסתיים בהעלאת הניצוצות ובזיכוך הכלים אלא בהוספת מוחין; אינו מסתיים בשכלולה של המציאות הקיימת אלא בהופעתה של מציאות חדשה. קבלת האר"י מורה כי פעולת התיקון איננה מסתפקת בהשבת היש לקדמותו אלא מבקשת הוספה מתמדת של יש חדש.

בעשרים וחמשת הפרקים האחרונים של הספר ענינו על השאלה השנייה ועל השאלה השלישית שבתחילת דברינו. דרך ארוכה הלכנו, ובסופה ייוודע מהלך ההאצלה כפי שכתבו ולימדו האר"י עצמו. דרך ארוכה הלכנו, ובסופה תיוודע גם משמעותו של מהלך ההאצלה כפי שפירשה וביארה האר"י עצמו.

בראשית דברינו הצגנו שאלה אחת, קצרה ופשוטה: מה אמר האר"י? בחמישים פרקי הספר הלכנו דרך ארוכה וקצרה, והיא הובילה אותנו בבטחה אל תשובה אחת, מלאה וברורה: בחיבורים היסודיים הרצה האר"י את מהלך ההאצלה כולו, מצמצום אור אין סוף עד סוף עולם האצילות, בשתי בחינות שלמות בחינת המשכת השפע ובחינת התגלות האור.